מאכלי קנאביס (Edibles) נפוצים בדרך כלל בשווקי פנאי ולגליזציה, אך איכות חוויית הצריכה שלהם והפשטות הכרוכה בצריכתם הפכו אותם לכוכבים גם בקרב מטופלים העושים בקנאביס שימוש רפואי. בניגוד לצריכה הפשוטה של מאכלים כאלו, המשמשים במקרים רבים לטיפול בילדים שאינם מסתדרים עם דרכי צריכה אחרות כמו אידוי או בליעת שמן, הכנה של מאכלים כאלו היא לא דבר כל כך פשוט. מעבר לעובדה שבישול עם קנאביס דורש מעט ידע מקדים והקפדה על כללים חיוניים, אחד הדברים החשובים ביותר שצריך לדעת לפני שמנסים להכין מאכלי קנאביס הוא מינון נכון של חומרים פעילים.
הסיבה שמינון נכון הוא כה חשוב נעוצה בכך שכמות החומרים הפעילים שתיכנס לכל מנה של מאכל, ממתק או מנה שמכילה קנאביס רפואי, היא זו שתקבע בסופו של דבר מה תהיה עוצמת ההשפעה על המטופל שיאכל את אותו המאכל. מכיוון שבמרבית המקרים, בעיקר כאשר מדובר בשימוש בקנאביס למטרות רפואיות, עוצמת ההשפעה המורגשת וטיבה הם המאפיינים החשובים ביותר של חווית הצריכה, המינון הנכון הוא שיקבע בסופו של דבר האם לתוצר שלכם יהיה את הערך שאתם מחפשים ואף צריכים שיהיה לו.
מינון נכון של חומרים פעילים בהכנת מאכלי קנאביס
בטרם נכנסים להנחיות כלליות של ארגוני בריאות בין לאומיים, מסקנות של מחקרים בתחום הטיפול בקנאביס המהוות קונצנזוס רפואי או נהלי רגולציה מקומיים של משרד הבריאות בישראל, חשוב קודם כל להבין שמינון הוא נושא שעשוי להשתנות מאד בין מטופל אחד למשנהו. בכל מקרה לגופו, מטופל שצורך קנאביס רפואי צריך להתייעץ עם הרופא שלו בטרם כל שינוי שהוא מתכוון לבצע בטיפול שלו ובייחוד לגבי המינון הנכון של חומרים פעילים שמתאים לו באופן אישי, בדרך כלל בהתבסס על ההיסטוריה האישית שלו עם הטיפול בקנאביס.
מינון של חומר פעיל בעת בישול עם קנאביס מוגדר לפי כמות THC במ”ג ומושפע בקשר ישיר למשקל גוף, שכן כאשר מדובר בטיפול במוצרי CBD ההשפעה המורגשת תהיה פחותה בהרבה ולא תהיה מלווה בתופעות הלוואי האופייניות של THC כמו סחרחורות. כלומר, המינון הרלוונטי שצריך להתייחס אליו כאשר מנסים להגדיר סף מינימלי או מקסימלי למינון מסוים של חומר פעיל בעל הכנה של מאכלי קנאביס נהוג להתייחס רק למינון של THC, ויש לקחת בחשבון שמינון זה ישתנה באופן יחסי בהתאם למשקל הגוף של המטופל.
בהתאם לקונצנזוס המחקרי הקיים היום בנוגע לטיפול במוצרי קנאביס רפואי המכילים ריכוז גבוה של THC, כמו גם בהתאם לנהלי המינון הנפוצים לטיפול ביתי של מטופלי קנאביס רפואי שתוכלו למצוא באתרי מדע ורפואה רבים ברשת, מינון “גבוה” של THC מוגדר בדרך כלל לפי רף מינימלי של 4.5 מ”ג THC לכל קילוגרם של משקל גוף או לפי 450 מ”ג THC (כמות נפוצה במאכלי קנאביס חזקים הנמכרים במדינות רבות בארה”ב) לאדם שמשקל גופו 100 ק”ג. מינון זה מתייחס לצריכה ראשונית של מאכלי קנאביס, כלומר שהוא מושפע לא רק ממשקל גוף אלא מסף העמידות (Tolerance) לחומר פעיל שקיימת אצלו בגוף, כך שאדם שרגיל לצרוך מאכלי קנאביס על בסיס קבוע יחווה כמעט תמיד השפעה פחותה מאותה הכמות של חומר פעיל השוואה למי שצורך מאכלי קנאביס בפעם הראשונה.
כאשר עוסקים במינון של חומר פעיל במאכלי קנאביס ובעיקר בנושא של פיתוח עמידות, חשוב לציין כי החומר הפעיל העיקרי שנכנס לפעולה ומעצב את השפעתם של מאכלי קנאביס עתירי THC על גוף האדם הוא THC-הידרוקסי-11 (Hydroxy-THC-11) ולא דלתא 9 THC הנפוץ המתקבל לאחר עישון, אידוי או צריכה ברירית הפה (שמן) של מוצרי קנאביס רפואי. לפיכך, עמידות הגוף להשפעה, טיב ועוצמת ההשפעה, משך ההשפעה ומאפיינים רבים נוספים שונים לחלוטין בעת צריכת מאכלי קנאביס לעומת עישון תפרחות, אידוי, צריכת שמן בחלל הפה או כל תצורת צריכה נפוצה אחרת. בנוסף, ההשפעה שמתקבלת מצריכה מאכלי קנאביס עשויה להיות חלשה או חזקה יותר מפעם לפעם בשל שינויים ביו-כימיים ואנזימתיים במערכת העיכול, דרכה נצרך החומר הפעיל, ולכן חשוב מאד לא להגזים עם המינון שאתם מכניסים למאכל כלשהו שהכנתם.
משרד הבריאות לא כולל בנהליו הנחיות לגבי מאכלי קנאביס, שכן אלו לא נמכרים בבתי המרקחת, אך ההנחיה הכללית הנוגעת למינון נכון של מוצרי קנאביס רפואי כוללת בעיקר התייחסות לטיפול ההגדרתי והשיטתי בעזרתו אמור כל מטופל להגיע בעצמו לכדי המינון האידיאלי עבורו, בפיקוח הרופא המטפל שלו כמובן. בהתאם להנחיה זו, הדרך הנכונה היא להתחיל במינון מינימלי ככל האפשר (במסגרת הקונצנזוס המחקרי מוגדר בדרך כלל לפי 0.2 מ”ג THC לכל קילוגרם משקל גוף) ולהעלות את המינון רק בעת התעוררות צורך סימפטומטי ספציפי או צורך אחר המורגש על ידי המטופל.
מגניב!